מי שמכיר אותי יודע שאני לא נוהגת לכתוב ולהכביר במילים על עצמי.... הפעם חורגת ממנהגי ומספרת יותר, לא לפני שאספר לכם שאינני ממשקימי הקום בלשון המעטה, ומי שרוצה לפגוש אותי ברוב המיקרים זה לא יקרה לפני 10:00 בבוקר, את הסיבה שאני מספרת לכם את זה תבינו בהמשך.
באופן כללי אפשר לאמר עלי שאני תמיד מחפשת לשבור את השיגרה, את המוכר את הטריוואילי ולא לשכפל את מה שכבר עשיתי, רק אם מבקשים :)
כחלק מתפיסת עולמי אני מאמינה שאדריכלות צריכה להשתלב במרקם ובמרחב הציבורי בוא היא נמצאת, יחד עם זאת להיות יחודית. אני מאמינה שבמיקרים מסויימים על הבית לא להראות מהרחוב... באופן כזה שמשאיר את המרחב הציבורי ״נקי״ מהצגת האדריכלות. חיפשתי הזדמנות למשש ולהביא לביטוי את הרעיון הזה והגורל הפגיש אותי עם זוג מקסים, מגרש בסביבת הים ובסמוך לשמורת טבע... ...תנאים אשר איפשרו למחשבה הזו לרקום עור וגידים. בימים אלו אחרי תכנון ארוך ומורכב, וקבלת היתר לא שיגרתי, נבנה לו בית שיוצא מגבעה, מוזמנים לעקוב... ולשתף מי שזה יכול לעניין אותו.
בתמונה רשתות ברזל אשר עוטפות חלקי מבנה בדרך להיות גבעה כורכרית (הבית בקירבת הים ...) , אז הצטרפנו לעבודה... איזה בוקר של כיף למרות שקמתי מוקדם....
בתמונה מימין: איש מהצוות , במרכז
הלקוחה ומשמאל אנכי בונים את שלד הגבעה.